פסק-דין בתיק ה"פ 5337/06

1.      בין הצדדים נחתם חוזה לפיו השכירה המשיבה למבקש שני תאים במבנה תעשייתי באזור התעשייה של היישוב מעלה עמוס. בהסכם נקבע, בין השאר, שעל המבקש לפנות את התאים בתום חמש שנים. משהתגלעו בין הצדדים מחלוקות בקשר לחוזה השכירות, הם חתמו של שטר בוררות, לפיו נמסרה ההכרעה במחלוקת לבורר - הוא בית דין צדק לדיני ממונות של הרב גלצהלר (להלן: הבורר או בית הדין). בית הדין דן בסכסוך ונתן שני פסקי דין, האחד מיום כ"ז באדר תשס"ו (להלן - הפסק הראשון), והשני מיום י"א ניסן תשס"ו (להלן - הפסק השני).

בפסק הראשון נקבע:

"1. לאחר הקיזוז נשאר חוב של בערך 20,000 ש"ח (נכון לסוף חודש שבט שבו התקיימה ישיבת בית הדין האחרונה). שועד הישוב מעלה עמוס צריך לשלם עבור חוב ארנונה של מר ישראל דנציגר. חישוב סופי ומדויק בית הדין ייתן בעתיד.

2. על מר דנציגר לפנות את כל חפציו מן התאים באזור התעשייה מיד.

3. כיוון שהועלתה טענה שלפי החוק ומנהג המדינה קרקע שהחזיק בה אדם לעשר שנים, אי אפשר להוציאה ממנו - בינתיים לא הכריע ביה"ד לגבי בעלותו של המחסן שליד התאים.

4. בינתיים יכול מר דנציגר להפנות את חפציו לתוך המחסן שליד התאים או להציג קונטיינר בשטח הבור שליד אזור התעשייה ולפנות שם את חפציו.

5. אסור למר דנציגר להסתובב באזור התעשייה ואם יש לו צורך להיות שם כדי לפנות חפציו עליו לתאם מראש עם הבי"ד.

6. מר דנציגר פטור מלשלם מס יישוב מכאן ולהבא.

7. אסור לוועד היישוב ממעלה עמוס לערב את הרשויות ואת המועצה בסכסוך בכל צורה שהיא  - הן לגבי התאים, מחסן, ביתו וחצרו של מר דנציגר - ואם יש טענות ותביעות, עליהם להביא אותם לפני הבי"ד".

בפסק השני נקבע:

"לאור פסק בית הדין מיום י"ח שבט תשס"ו, שעל מר ישראל דנציגר לפנות את כל חפציו מן התאים באזור התעשייה, והיות וכבר עבר זמן רב מאז, ניתנת בזה ארכה אחרונה לפינוי שני התאים עד לתאריך ד' אייר תשס"ו.

כל מה שיישאר בתאים לאחר התאריך הנ"ל יהיה ברשותו של ועד חישוב מעלה עמוס להוציא אותם להיכן שירצו ולצורך כך יוכלו להיעזר בסיוע משטרתי.

מר דנציגר יהיה רשאי להעביר את חפציו לחצר ביתו ביישוב. אחזקת החפצים בחצר לא תהווה שום ראייה על בעלותו של מר דנציגר על שטחים השנויים במחלוקת.

מובן מאליו שאין רשות בזה למר דנציגר לעשות בית מלאכה במקום שנועד למגורים.

כמו כן עד לתאריך הנ"ל, מחויב מר דנציגר לפרק את תוספת המחסן שבנה בזמן האחרון ולפנות  את מה שנמצא שם".

2.      המבקש עותר לביטול פסקי הבוררות ממספר טעמים. הטעם האחד הוא, כי "לבורר נמסרה שורה ארוכה של נושאים שיש לפסוק בהם. [וכי] חלק חשוב ולא מבוטל של הנושאים טרם נפסקו..." (סעיף 3 לסיכומי המבקש). בעניין זה עותר המבקש להחזיר את הדיון לבורר "על מנת שישלים את פסק הבוררות באופן מלא וסופי". טעם נוסף על יסודו מתבקש הביטול הוא כי "מאחר וקיימות שאלות לגבי זכויות קניין במקרקעין, אין הבורר רשאי לפסוק בניגוד לחוקים הרלוונטיים ואינו מוסמך כלל להכריע בשאלות של זכויות הקניין במקרקעין". עוד טוען המבקש, כי הבורר לא היה מוסמך לאסור עליו להסתובב באזור התעשייה של הישוב מעלה עמוס, שהוא מקום ציבורי, וכן לא היה רשאי להתיר למשיבה להוציא את חפציו של המבקש מהמושכר. טענה נוספת שהמבקש מעלה היא ש"הפסיקה קבעה כי פסיקת הבורר בניגוד להוראות חוק כגון הוראות התקנות לתכנון ובניה מהווה עילה על פי סעיף 24(9)" (סעיף 14 לסיכומי המבקש). המבקש מוסיף וטוען כי "תוכנו של הפסק הלקוי והחסר מנוגד הוא לא רק תקנת הציבור על פי סעיף 24(9) אלא הוא למעשה פסק בורר מבוסס על הסכם בוררות למראית עין בלבד. לכן ראוי לביטול על פי עילת הביטול בסעיף 24(10) לחוק". הוא מוסיף וטוען "שמדובר בפסק הבוררות שפוגע בכללי הצדק הטבעי" (סעיף 22 לסיכומים). לבסוף טוען המבקש כי מדובר ב"פסק ביניים" וכי "היה ברור מהפסק, ממה שנאמר למבקש על ידי בית הדין וממה שהתנהל במהלך הדיונים כי לא מדובר בפסק הסופי וכי יש צורך בעוד מספר דיונים" (סעיף 6 לבקשה). טענו אחרות שמעלה המבקש נוגעות להתנהגותה ופעולותיה של המשיבה בקשר לפרשה זו, שאינן נוגעות לנושא ביטול או אישור פסקי הבוררות.

3.      רובן המכריע של טענות המבקש נטענו באופן סתמי בלא כל פירוט או הוכחה. כך, אין כל פירוט או הסבר, לא בבקשה ולא בסיכומים, על יסוד מה נטען שהבורר חרג מסמכותו, מדוע הפסק מנוגד לתקנת הציבור ומדוע הוא ניתן (לפי הטענה) תוך פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. בבקשה ובסיכומים גם אין כל הסבר מהם החוקים שהבורר פסק, לפי הנטען, בניגוד אליהם. לא ברור מתוך הבקשה גם באלו "שאלות לגבי זכויות קניין במקרקעין" ביקשו הצדדים מבית הדין להכריע. לא הוסבר, כמו כן, מדוע הבורר לא היה מוסמך להורות למבקש להוציא את חפציו מהתאים שאותם הוא ציווה עליו לפנות. אין גם כל ניסיון לבסס את הטענה כי מדובר בהסכם בוררות למראית עין, טענה שעלתה לראשונה רק בסיכומים. לאור כך אתייחס בהמשך רק לגבי אותן טענות לגביהן הונחה תשתית ראייתית כלשהי.

4.      כפי שציינתי לעיל, המבקש לא פירט בסיכומיו, גם לא בבקשתו, באילו נושאים אשר נמסרו להכרעתו של הבורר לא ניתנה הכרעה ואלו נושאים הוא מבקש להחזיר לבורר לצורך ההשלמה. עם זאת, מסעיף 1 לפסק הראשון עולה שבעניין החוב שהמשיב צריך לשלם עבור חוב הארנונה של המבקש, על בית הדין להשלים מלאכתו. זאת, משום שכל שנקבע באותו סעיף היה כי "לאחר הקיזוז נשאר חוב של בערך [הדגשה לא במקור] 20,000 ש"ח", וכי "חישוב סופי ומדויק בית הדין ייתן בעתיד". לפיכך, נושא זה דורש, על פי האמור בפסק הבוררות עצמו, השלמה.

5.      המבקש גם לא ציין, כבר שנאמר לעיל, מדוע הפסק נוגד את תקנת הציבור. עם זאת, אני סבור שסעיף 7 לפסק הראשון בו נקבע, ש"אסור לועד הישוב במעלה עמוס לערב את הרשויות ואת המועצה בסכסוך בכל צורה שהיא - הן לגבי התאים, מחסן, ביתו וחצרו של מר דנציגר - ואם יש טענות ותביעות, עליהם להביא אתם לפני ביה"ד", אכן נוגד את תקנת הציבור. שהרי מדובר בגופים בעלי סמכויות סטטוטוריות ובית הדין אינו יכול לתבוע לעצמו בלעדיות בבירור סכסוך תוך הטלת איסור על הצדדים לפנות לרשויות המוסמכות ככל שיבקשו לעשות כן.